זה מאכזב להתאכזב

מה יש באכזבות שכל כך מאכזב אותנו?

השבוע ישבה אצלי בקליניקה לקוחה קסומה ומיוחדת,

כולה לב גדול ובתגובה לשאלה ששאלתי אותה היא ענתה לי:

״אם אני נפגעת אני חותכת, אני לא מסוגלת לחיות בצביעות אבל הבעיה הכי גדולה שלי שאני מתאכזבת..״

״את מתאכזבת כי את מצפה..״ אמרתי לה,

״..וכשמצפים והדברים לא קורים כמו שחשבנו אז אנחנו מתאכזבות״.

ושלא תחשבו לרגע שאני אומרת לכן לא לצפות

כי זה פשוט יהיה למכור לכן אשליות.

בכל מערכת יחסים יש טווח כזה או אחר של ציפיות,

לפעמים הציפיות הן נמוכות מאד ואז אין אכזבות גדולות

אבל לפעמים הציפיות גדולות כל כך ואיתן האכזבות שמגיעות וטורקות לנו את הלב.

ומתי זה באמת כואב?

כשאנחנו מתאכזבות מאנשים קרובים, ממשפחה, מחברות טובות, משותפי סוד שלנו ומאנשים שאנחנו מרגישים שעברנו איתם כברת דרך,

ומשהו שם נסדק ונפער,

משהו מתפורר אצלנו

ונוצרים אכזבה וריחוק ותחושה של בדידות,

וגם כשמנסים לתקן הדבק לא הרמטי

וכבר יש שם איזה פיל גדול באמצע החדר ושום דבר כבר לא נראה אותו דבר.

ואולי אפילו יותר מאכזב להתאכזב,

כי מרגיש לנו שכבר עברנו איזה דבר בחיים

והתחספסנו

ואנחנו כבר יותר עמידות

וקשוחות

ושום דבר לא יכול לערער אותנו

אבל אז מגיע איזה נחשול של אכזבה וטורק לנו את הנשמה

ומערער אותנו,

ומאכזב אותנו שזה בכלל נוגע בנו ושאנחנו לא מעל זה,

ומה לעשות שהדברים נוגעים בנו ואולי זה הפיל שבחדר שיושב עלינו או זה שעדיין לא גידלנו עור של פיל?

החיים הם שיעור אחד גדול,

גם האכזבה מלמדת אותנו שלא כולם כמונו

ולא כולם מגיעים עם אותם הערכים,

והחיספוס שלנו מגיע עם הזמן ובדרכו

ואנחנו לומדות לקבל שגם לאכזבה יש מקום ומאפשרות רק לאנשים קרובים באמת באמת להיות שם עבורנו

ולומדות לסנן

ומפנימות שאינטרסים תמיד היו ותמיד יהיו

ומקבלות שיעור באכזבה

אבל על הדרך מקבלות שיעור בהתחזקות של השריר שמתאכזב בכל פעם קצת פחות.

איך את שומרת על עצמך מאכזבות גדולות?

פוסטים אחרונים