top of page
חיפוש
תמונת הסופר/תמיטל בניטח-קומפינסקי

תעצרי רגע כדי לנשם

אתמול היא הגיעה אליי ישר מהעבודה,

חיוורת ועייפה.

הכנו לה קפה קר כמו שהיא אוהבת עם הרבה קרח, סוכרזית אחד ונכנסנו לחדר.

היא נחתה על הכרית, זרקה את התיק התיישבה והכריזה:

"אני תשושה נפשית מיטל".


נתתי לה כמה שניות ארוכות עם עצמה..

"זה בסדר שאני אנשנש בייגלה?" שאלה בהתנצלות "אני מורעבת".

"תנשנשי גם קערה שלמה" עניתי "אצלי אין חוקים.. אצלי צריך להרגיש טוב ולהיות את".


כשהסערה חלפה והצבע התחיל לחזור לפניה שאלתי מה קרה היום שגרם לה להוציא משפט לא אופייני מפיה.


ראיתי עליה את סערת היום, עייפות החומר והתשישות מעבודה שהיא כל כך מסורה אליה. העומס הרב הציף אותה אבל הדבר שהכביד עליה יותר מכל הוא שהיום היא לא שמה גבולות כמו שכבר התרגלה לשים.


"הכל בסדר לא קרה כלום.." אמרתי, "תמשיכי לשים גבולות מחר, הקווים האדומים יחכו לך תמיד, תעצרי רגע כדי לנשום".


בזמן שהיא לקחה נשימה גדולה, הנחתי את המחברת שלי והבאתי לוח שנה, ביחד הסתכלנו על החודש שיבוא, עשינו סדר ומיקמנו את הדברים הגדולים שהיא צריכה לעשות ופתאום התמונה נעשתה לה ברורה יותר וראיתי שהוקל לה.


***


אצל כולנו הימים עמוסים, המירוץ לא פוסק אף פעם.

דבר רודף דבר, משימות, עבודה, קניות, חוגים, משפחה.

ימי ראשון שמתחילים בהסתערות וסופ"שים שמטעינים אותנו ואנחנו שחקני שחמט בתוך המרדף פעם בתור "רץ" ופעם בתור "מלכה".


בשבועות האחרונים אני בעומס עבודה גבוה מאד ודווקא בתוך העומס הזה מגיע הרגע שאני אומרת לעצמי עצרי רגע כדי לנשום.

המרוץ יהיה כאן גם אחרי הנשימה, כך גם המשימות, קניות והחוגים, העולם לא ירגיש בחסרוני אם אעצור רגע לנשום.

אז לפעמים אני לוקחת לי בוקר רגוע יותר, לפעמים אפילו יום של חופש או חופשה קצרה והעיקר שאני עוצרת ולוקחת לי נשימה טובה להטענה.


ואת, בתוך כל העומס הזה תעצרי רגע לנשום, אפשרי לעצמך להטעין את הסוללה של החיים ואולי תשתפי אותי איך את עוצרת ולוקחת נשימה?

.

.

.

.


4 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page