לפני שבועיים נפגשתי לקפה של בוקר עם חברה שהיא גם קולגה מוכשרת מאד,
״אני אוהבת איך שאת כותבת״ אמרה לי והמשיכה
״לי לוקח נצח להוציא פוסט והוא חייב להיות מושלם..״
״אין מושלם״ אמרתי לה, ״יש מסר שבוער בי להוציא החוצה ואני פשוט כותבת ומשחררת אותו״,
״אני יודעת שאת צודקת, זה פשוט חזק ממני..״ אמרה וחייכה,
לא חידשתי לה כלום בקושי שלה מול עצמה, זה מחסום שהיא חיה כל חייה ואני רק שמתי לה מראה.
***
אני חושבת שכבר בגיל צעיר הבנתי שמרדף אחר מושלם הוא כמו מרדף אחר הזמן,
הוא תמיד יהיה חמקמק, מהיר ומתעתע ולכן מאז ומתמיד עשיתי הכי טוב שאני יודעת אבל מעולם לא איבדתי זמן במרדף אחר מושלמות.
אני לא האישה או האמא המושלמת
אבל תמיד זו שאוהבת, משתדלת ותמיד מתאמצת,
לא הייתי הסטודנטית עם הציונים המושלמים
אבל תמיד הייתי מהירת קליטה וזו שמבינה מה צריך לדעת בשורה התחתונה,
גם לא הייתי המנהלת המושלמת
אבל ידעתי להרים פרוייקטים רציניים ולנהל אותם ביד רמה
נו, נראה לי שחתרתי למגע ולהבהרת הנקודה,
אין מושלם
כי תמיד אפשר יותר
אבל בזמן שאת מחכה להיות מושלמת העולם מתקדם ומשתנה.
בעולם האמיתי אין מושלם ואם תחכי עד שתגיעי לפוסט המושלם, לבן הזוג המושלם, לבית המושלם, לעבודה המושלמת או לגיזרה המושלמת כנראה שמשהו ממך בדרך ילך לאיבוד יחד עם הזמן.
עשי הכי טוב שאת יכולה, מכירה ויודעת
אל תוותרי ותמיד תנסי לדייק את הבחירות שלך
אבל קדימה קבלי החלטה וצאי לדרך
ואל תחששי שמישהו במקרה יגלה
שאת כמו כולם- קצת פחות ממושלמת.
מוזמנת לשתף את הפוסט עם אחרים ולספר לי איך את מתגברת על הצורך בלהיות מושלמת??
.
.
.
.
Commenti