בכל פעם שמישהו מפרגן לי אני מתחילה לחשוד.."
אמרה לי לקוחה מדהימה שלי שאני מלווה. "לחשוד במה?" שאלתי אותה.
"לחשוד שמפרגנים לי סתם מתוך אינטרס או חנופה" ענתה לי.
"ואת מפרגנת?" שאלתי אותה.
"בטח, בטח שאני מפרגנת" ענתה לי.
"ואת מפרגנת מאינטרס ככה סתם..?" שאלתי
"מה פתאום" ענתה לי מיד והמשיכה, "אני מפרגנת מכל הלב".
"אז למה לא לדעת לקבל מכל הלב?"
היא שתקה והביטה בי באי נוחות, "פשוט שלפעמים זה נראה לי סתם, שסתם אומרים לי מתוך אינטרס או חנופה".
"את יודעת" אמרתי לה "פרגונים זה טריקי, זה מדהים לפרגן לאחרים זה ממלא אותנו בנתינה אבל פרגונים צריך גם לדעת לקבל".
היא המשיכה להסתכל עלי, בוחנת את דבריי ומעבדת אותם.
"אף פעם לא חשבתי על זה ככה" אמרה לבסוף, "אני באמת אף פעם לא ידעתי לקבל. אבל את רואה, איתך אני לומדת" חייכה חיוך ענק וחיבקה אותי לפני שיצאה.
פרגון הוא דבר מדהים, כשאת מפרגנת את מושיטה יד אל העולם ומתקיימת בך תודעת שפע
אבל נחשי מה? פרגון צריך גם ללמוד לקבל.
ומה איתך? את יודעת לקבל פרגון ואהבה? את יודעת לפרגן לעצמך ולהרים לך?
תזכרי שלדעת לתת זה גם לדעת לקבל.
*הפוסט מיועד לשני המינים. . . . .