אתמול בערב הייתי בשיעור פילאטיס (סוף סוף תפסתי אימון אבל זה כבר שייך לפוסט אחר על היצע וביקוש),
את רוב התרגילים הצלחתי,
או שיותר נכון לומר שעם רוב התרגילים התמודדתי ולמה אני מתקנת? כי בפילאטיס תמיד אפשר יותר.
משמאלי הייתה מתאמנת אלפא כזו,
סופר מדוייקת וסופר גמישה כזו שיותר מתאימה לאיזה קטלוג אבל היא הייתה במסלול שלה ואני במסלול שלי.
בתחילת הדרך שלי בפילאטיס כשעדיין לא סמכתי על המיומנויות שלי זה יכול היה להלחיץ אבל עם הזמן התרגלתי להיות בפוקוס רק על עצמי ולא לראות עוד כלום בחדר,
רק אני, המיטה והנשימה.
יצאתי מהשיעור הפוכה לגמרי אבל מרוצה,
מרוצה שהצלחתי להגיע,
מרוצה שהצלחתי לבצע את התרגילים,
מרוצה שלא ויתרתי,
מרוצה שכל פעם אני משתפרת במשהו.
החיים אם תרצו, הם קצת כמו שיעור פילאטיס,
תמיד יש לאן לגדול ומה לדייק,
תמיד דרך ארוכה תהיה מורכבת מצעד ועוד צעד שמצטברים,
ותמיד יהיה קושי,
אבל המסר החשוב באמת זה שבחיים כמו בפילאטיס
מה שחשוב זה שבכל פעם את משתפרת ומתפתחת ביחס לעצמך.
תרימי לעצמך הבוקר עם המסר הזה,
לכי תשתפרי ותתפתחי גם היום, לא משנה במה🤍
.
.
.
.