יש לי זכרון ממשי מגיל 5 והוא מרגיש לי טרי כאילו קרה היום,
אני עומדת בקצה המיטה על שמיכה חומה מקופלת ואמא מלבישה אותי בכותנת לבנה וחגיגית אחרי מקלחת של שישי בצהריים,
ואני שואלת אותה בתמימות:
״איך אנחנו יודעים שאנחנו כאן באמת וזה לא רק במחשבה שלנו״?
ואמא מסתכלת עליי במבט מופתע ומחייכת ומנסה להסביר לי: ״כי אנחנו מרגישים, ורואים ומריחים..״
לימים ידברו על מציאות מדומה אבל בראש הפילוסופי שלי כבר אז התחלתי לחשוב על דברים שמעבר.
אז למה אני מספרת לכם את זה?
כי משהו בסיפור הזה ממחיש איך כבר בתור ילדה שאלתי שאלות וחיפשתי תשובות, אבל לא תשובות לדברים שרואים אלא תשובות לדברים שדורשים מחשבה מעמיקה.
זה לא הפשט אלא הדרש.
***
בכל פעם שנכנסת אליי לקוחה חדשה,
חשוב לי לבדוק איתה את שאלת ״הלמה״
או כמו שאני נוהגת לשאול כל אחת:
״מה הבשורה שלך לעצמך ולעולם״?
ולפעמים זו שאלה שקצת מסבכת ולא תמיד התשובה מגיעה מהר
ולעיתים נדרש לנו זמן בתוך התהליך כדי להבין יחד
ואגב, רוב הזמן התשובה לא כזו פשטנית,
היא יכולה להיות מורכבת ופילוסופית ודורשת חשיבה ונבירה
אבל יש תשובות והן דורשות שנכיר את עצמנו מבפנים ונבין מה יש בנו שאין באחרים,
מה יש בנו שהוא אחר,
מה יש בנו שהוא הבשורה שלנו לעצמנו ולעולם.
ושלא תבינו לא נכון, זו לא צריכה להיות תשובה גדולה, גרנדיוזית או מפוצצת אלא בעיקר ההבנה של מה באנו לעשות כאן הכי טוב.
לפעמים קשה לנו להבין ולקבל שדווקא מה שאנחנו עושות הכי טוב ונמצא מתחת לפנס הוא הבשורה שלנו לעולם.
לקח לי זמן להבין שמה שאני יודעת לעשות הכי טוב ובקלות גדולה זו הבשורה שלי לעולם, אבל מרגע שהבנתי אני לא מחפשת יותר אלא מרחיבה שם את הידע שלי.
אני יודעת שבכל אחת ואחד יש את המיוחד,
וכדי להבין מה הבשורה שלך לעולם תשאלי את עצמך:
במה אני הכי טובה?
מה אני אוהבת לעשות הכי הרבה?
איפה אני נמצאת במקום הטבעי לי?
מה גורם לי סיפוק ואושר?
ברגע שתמצאי בתוך עצמך מה הבשורה שיש לך להביא לעולם,
תוכלי להיות במקום שאת מגשימה את עצמך ומגשימה את הייעוד שלך.
שולחת אותך לבדוק מה את מביאה לעולם ומזכירה לך שאני פה בדיוק בשביל למצוא ביחד איתך את המקום הזה,
.
.
.
.