הבוקר קמתי לבוקר יום ראשון גשום,
יצאתי למרפסת ומילאתי את הריאות באוויר חדש ונקי.
הסתכלתי לצדדים והרגשתי שהבוקר זוחל בקצב שלו, הוא עולה לאיטו ומשחרר קרני שמש מחממות, רוח קלה וריחות של בוקר.
הקצב המטורף של חיינו גורם לכך שרובנו יוצאים אל היום ולא נהנים רגע מהשקט שהבוקר מביא איתו.
גם אני במרבית הימים עסוקה בלהספיק כל כך הרבה בבוקר,
להעיר את הבנות, להכין כריכים, וזו רוצה עוד קצת במיטה וזו מתעכבת בציחצוח השיניים ואני יוצאת מהבית חצי מותשת.
אבל הבוקר החלטתי שאני מקבלת את הבוקר בקצב אחר, אני מקבלת אותו ומתרפקת עליו.
אולי זה משהו בשינוי המבורך של מזג האוויר,
ואולי זו בכלל רק אני שמבינה שהיום תמיד ידהר וקצב החיים מסחרר כהרגלו
אבל שקט פנימי הוא עניין של תירגול והחלטה, עניין של איזון פנימי ונשימה.
החלטתי שאעשה הכל כדי שהיום יהיה יום נפלא.
ומה את מחליטה?
.
.
.
.