בגיל 21 השתחררתי מהצבא בדרגת סגן,
אחרי שפיקדתי על עשרות חיילים ובתפקידים רגישים ומבצעיים.
השתחררתי והעולם לא נפל לרגליי, לא מחיאות כפיים ואף אחד לא עמד בתור.
הבנתי שאני מתחילה הכל מהתחלה.
על פניו הכל הלך חלק,
עליתי על האוטוסטרדה של החיים ולא עצרתי לבדוק אולי אני צריכה איזו תחנת ריענון.
גרתי עם בן זוג חלומי שלימים הפך להיות בעלי
שכרנו דירה וחיינו את החיים הסטודנטיאליים,
סיימתי את התואר והתקבלתי להתמחות יוקרתית בתל אביב שלא סבלתי אותה, לא סבלתי את הגינונים במשרד, את ההתנשאות ותחושת החשיבות העצמית של האנשים שעבדתי איתם בפירמה.
משהו לא עבד לי,
היה לי הכל ולא היה לי כלום- משהו היה חסר בי.
מצאתי את עצמי חושבת בלי סוף על ״מה אני עושה עכשיו״?
למדתי 4 שנים ועשיתי התמחות והגוף שלי אותת לי בכל דרך וצורה שאני צריכה לעשות דברים אחרים בחיים.
זו הפעם הראשונה שבה שברתי כיוון,
החלטתי שאני מאפשרת לעצמי לעשות דברים אחרים שימלאו את הנפש וירגישו לי משמעותיים. לשבור כיוון זה לא קל, אבל ידעתי שיותר קשה יהיה לי לעשות משהו שאני לא שלמה איתו.
פניתי לעשייה ציבורית שעשתה לי טוב ומילאה אותי בתחושה של עשייה משמעותית.
לפני 4 שנים בחופשת לידה של הקטנה שלי בין בקבוק להחלפה הרגשתי שוב באיזה חוסר שקט, הרי ממש אהבתי את התפקיד שלי, הוא היה לי מעניין ומשמעותי אבל משהו בי בער, בערה בי ההבנה שהגיע השלב לשינוי, גדילה והתפתחות אבל לא ידעתי מה עכשיו, אז שוב חקרתי את עצמי, התבשלתי וקפצתי למים.
זו הייתה הפעם השנייה שבה שברתי כיוון,
עזבתי את המוכר והבטוח לטובת משהו שלא עשיתי לפני זה באופן מקצועי אבל עשיתי כל חיי באופן לא מודע.
ידעתי שאם אני מפספסת את הרכבת לא בטוח שתעבור עוד אחת בתחנה.
הבנתי מה הייעוד האמיתי שלי והייתי צריכה לעבור דרך כדי לפגוש בו, הייתי צריכה לעבור דרך כדי לפגוש בי.
שברתי כיוון לא כי אני אמיצה, שברתי כיוון כי הייתי קשובה לעצמי, לבטן ולמסרים שהיו שם תמיד.
זה לא תמיד קל לייצר שינוי שכזה, אבל גם לא קל להיות במקום שהוא לא הנכון עבורך.
אם את מרגישה שאת חייבת שינוי ואת לא יודעת איך לבשל אותו- את לא לבד, בואי ל Bio שלי,
אני מחכה לך שם כדי להתחיל איתך את השינוי שאת כל כך מחפשת ולא יודעת איך להתחיל.
.
.
.