קצב החיים המערבי הוא בלתי רגיל,
משימות על גבי משימות, רשימות על גבי רשימות, תזכורות, יומן, פלאנאר, תוכנית עבודה, גאנטים, to do list..
הלו..רגע.. אפשר לרדת בתחנה לפני שהרכבת שועטת קדימה?
באופן אישי החודשים האחרונים אצלי היו עמוסים מאד, חודשי הקיץ שהתחברו עם החגים שהתחברו עם החתונה של אחותי שהתחברה עם הבת מצווה של הללי ובתוך זה עסק לנהל, בית, משפחה וילדות קטנות וחלילה אני לא מתלוננת על כל השפע, החגיגות והשמחות אבל ההצטברות של כל האירועים גרמו לי לעצור, להסתכל רגע ולבדוק עם עצמי את מה אני מוכנה לשחרר.
הבנתי שכנראה באמת אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, בנוסף הבנתי שעדיף שאשחרר משהו בעצמי באופן מבוקר אחרת הכל יפול.
אז שחררתי לתקופה קצרה מהפילאטיס כי עבדתי לכל אורך היום ואת הזמן הפנוי הקדשתי לבנות ולמשפחה, ושחררתי את הדיאטה שרציתי להחזיק לפני האירועים כדי להידחס לשמלה צמודה אבל לא הצלחתי להחזיק את התהליך והמשמעת שנדרשתי אליהם,
חילקתי לכל מי שקרוב אליי משימות, ונעזרתי בכל האנשים הטובים בחיי וכך שמרתי ששום דבר לא ייפול.
העדפתי לשחרר דברים באופן מבוקר כדי שהדברים לא יחליקו לי בין האצבעות וכשהעומס נרגע חידשתי את כל מה שעצרתי לרגע.
העומס תמיד יהיה שם ברקע ואם רק ניתן לו הוא ינהל ויסחרר אותנו,
ולפעמים כשאת מנסה להחזיק כל כך הרבה דברים משהו בסוף נופל.
אז את מה את משחררת דקה לפני שדברים מתחילים ליפול?
.
.
.
.