את יושבת בבית על כוס קפה,
מסתכלת על הבית היפה הזה שלך שכל כך חלמת עליו לפני שנים ופתאום הוא כבר לא ממש מזיז לך.
״אמא..״
״אמא..תגידי לו״ הקטנה מייללת
את קולטת שבפעם המיליון את צורחת על הילדים שיתנו לך 10 דקות של שקט, מה כבר ביקשת?
10 דקות של שקט?!
ובא לך להעלם
אוף איך בא לך להעלם,
אפילו רק לשלושה ימים,
ושאף אחד לא ישאל אותך איפה את!
את מתחילה לפנטז על איזה צימר בצפון, רק את, בקבוק יין טוב ואיזה ספר.
״איזה שיט״!!
את פתאום נזכרת שמחר יש לנועה אסיפת הורים בגן וגם להעלם אי אפשר בשקט, הלכה הפנטזיה.
ואת כל כך צריכה קצת ניתוק ושקט
גיחה קצרה, רק לסדר את המחשבות ולחזור,
ובכלל את מזמן כבר לא זוכרת איך זה להרגיש אישה
ומשהו שם נגמר לך,
זה בינך לבין עצמך, את עדיין לא מעזה להגיד את זה בקול
ואת מרוקנת, אדישה
עייפה מהכל
אין לך אותך ומשהו חסר לך,
ואת דווקא רוצה אחרת
אבל לא יודעת מאיפה להתחיל
ויש לך הכל אז איך זה שאת מרגישה שאין לך כלום??
אני רוצה לומר לך שאני מבינה אותך
אין מי שלא חווה קשיים ומשברים, עייפות החומר ושחיקה
אבל אם לא תחליטי שמגיע לך יותר
ככה בדיוק ימשיכו להראות החיים שלך.
בואי ל bio שלי,
אני מחכה לך.
