תמיד הייתי ילדה רגישה, כמה רגישה? מאד.
מכירות את התחושה הזו שמזדחלת כשמישהו אומר לכם משהו שקשה לכן לשאת?
זה מתחיל בגרון..
הגולה..
היא מתחילה לדגדג בגרון ומתחילים להילחם בה.. שתשאר קטנה..
כדי לשמור על פאסון..
שרק לא יראו..
אז אצלי הגולה אף פעם לא החזיקה מעמד, היא תמיד תמיד הגיעה מהר מאד למצב שהאף נעשה אדום ואחריו העיניים ומפה לשם הסכר נפרץ בקלות.
יש לי זיכרון בתור ילדה קטנה שאמא שלי אומרת: "הנה הברזים של מיטל נפתחים" המשפט עוד לא הסתיים ואני כבר עם עיניים אדומות ונפוחות.
אני אפילו זוכרת שבתור ילדה הייתי חושבת ביני לבין עצמי איך זה שאחרים אף פעם לא בוכים.. מה קורה שם?
כולם כל כך חזקים ורק אני "בכיינית"?
***
לפני שבוע הגיעה אליי לקוחה חדשה,
אישה אלגנטית וחכמה.
היא התחילה לדבר והרגשתי שהיא בוחרת את המילים בקפידה,
בוחרת ובוררת כל מילה.
היא התאמצה לעקוף את הבעיה,
עוברת לידה באותה אלגנטיות שאליה היא התרגלה.
זה בסדר,
אני רגילה שבהתחלה לא כולן יודעות איך לשחרר החוצה את הקושי.
נגעתי בעדינות בבעיה.. נוגעת לא נוגעת.
היא השתתקה..
הרגשתי איך היא מתאמצת להילחם בגולה שמתחילה לדגדג לה בגרון.
הצעתי לה את קופסת הטישו ובאותו הרגע הסכר נפרץ.
לכמה רגעים היא נראתה נבוכה מפרץ הבכי,
"מעולה" אמרתי לה "סוף סוף פרקת עכשיו יהיה לך הרבה יותר קל.."
***
רובנו כל כך מפחדות מפגיעות וחשיפה שאנחנו עושות הכל כדי שלא יראו אותנו ברגעים שאנחנו משחררות שליטה.
אבל למה שלא תתני לבכי לבוא ולשטוף את הכל?
זה דווקא הבכי שמעיד על כך שאת בטוחה בעצמך,
שהעולם לא יתמוטט אם לרגע הרשית לעצמך לשחרר את הפאסון.
אז בפעם הבא כשאת בוכה ומישהו יזמזמם לך :"כשאת בוכה את לא יפה.."
אל תתביישי לשאול אותו: מי אמר?
מוזמנת לשתף אותי מתי בכית בפעם האחרונה
.
.
.
.