בכיתה יא' הייתה לי מורה למתמטיקה בשם אמה.
אמה הייתה מהמורות "של פעם",
היא נראיתה מבוגרת ומיושנת וזה היה סוד הקסם שלה.
אמה לא הייתה רק מורה למתמטיקה,
היא הייתה כמו אמא עבורנו והיה לה רצון בלתי רגיל להכין אותנו לחיים.
כשהיינו מתעייפים ומתייאשים היא הייתה אומרת לנו "לא כל מה שעושים בחיים אוהבים, לפעמים עושים גם דברים שלא אוהבים".
לימים הבנתי שגם בדברים שאנחנו עושים באהבה יש לעיתים חלקים שפחות אוהבים.
אמה הייתה שיטתית מאד ואני איך לומר.. ההפך הגמור.
היה לי הגיון ודרך משלי ותמיד הייתי מגיעה לתוצאה הנכונה כמו כולם.
"למה את פותרת ככה את המשוואה ולא איך שלימדתי" הייתה מעירה לי לא פעם..
"אבל מה זה משנה" הייתי עונה לה "הגענו לאותה התוצאה וזה מה שחשוב".
******
לפני שבועיים ישבה אצלי במשרד לקוחה יקרה שלי.
"את יודעת מיטל" אמרה לי, "אני תמיד שואלת שאלות בכל מקום שאני נמצאת בו.. חשוב לי להבין כל דבר ואני תמיד עושה דברים אחרת מכולם, תמיד יותר קשה לי".
חייכתי אליה ונזכרתי בסיפור של אמה,
"ואולי לא יותר קשה לך מאחרים" שאלתי אותה "אולי את חושבת באופן אחר ושונה מאחרים, אולי את יצרתית יותר וחושבת אחרת? "
היא הסתכלה עליי והמבט שלה השתנה, חיוך ענק עלה על שפתיה וראיתי איך היא מתמלאת בהקלה עצומה "אני באמת תמיד עושה דברים אחרת וחושבת מחוץ לקופסה" אמרה לי.
"נכון, את אחרת ולא צריכה או חייבת להיות כמו כולם" .
******
בכל כך הרבה סיטואציות בחיים שלי ראיתי שמנסים ללמד אותי לחשוב ולהתנהג באופן מסויים, לנרמל, לשבלן, למסגר ולתבנת ואף פעם לא הבנתי למה זה נחוץ..
למה כולם צריכים להיות אותו הדבר?
לכל אחת יש את הדרך שלה, היכולות שלה, הכשרונות והמתנות שלה.
תמצאי ותמציאי את הדרך ואת החותם שלך בעולם,
תהיי את 🤍
.
.
.
.