אני מתעקשת לסגור דברים,
לסכם אותם ולהיפרד יפה.
להיפרד מאנרגיה אחת ולפנות מקום לזו שנכנסת.
יש לי מקום בלב ל"סופים" שמגיעים רגע אחד לפני התחלות חדשות,
למעגליות בחיים ולתנועה המתמדת.
יש "לסופים" יח"צ לא משהו,
ודווקא הסופים הם אלו שמביאים ניסיון ועבר, פרספקטיבה, רגעים והתרפקות,
סופים הם לגמרי חלק מהחיים.
ורגע לפני שאני פותחת התחלה חדשה,
אני תמיד נפרדת.
מתקופה, אנשים,
וממני עצמי שהייתי אז אחרת.
כדי לפתוח צריך לסגור,
להיפרד ולשחרר
לקבל את החדש והאחר.
כל סוף הוא התחלה חדשה.
אז האם את מאפשרת לתת "לסופים" כבוד ממש רגע לפני שמשחררת?
.
.
.
.